שקית של עוגיות

לילה אחד, בשדה תעופה הומה אדם
היא הבינה שהגיעה יותר מדי מוקדם.
בחנות הספרים מצאה לעצמה איזה ספר מותח
ובמעדנייה, קנתה שקית עוגיות מדיפות ריח.
חיפשה מקום לשבת בו כמה שעות עד הטיסה
מצאה פינה והתיישבה והכרטיס בכיסה.

היא הייתה מרוכזת מאוד בספר שבידה
כשבזוית עינה הבחינה בגבר שהתיישב לידה,
היא לא הייתה שמה לב אליו בכלל, אבל,
בחוצפתו העיז המנוול,
לשלוח יד אל שקית העוגיות שביניהם הייתה מונחת,
וכבתוך שלו הרשה לעצמו עוגיות לקחת.
היא החליטה להתעלם מהחוצפה והגסות,
לא לעשות סקנדל, אולי תיפסק העזות.

וכך היא נשנשה, בעודה מביטה בשעון שעל הקיר
וגנב העוגיות מחסל לה את המלאי בקצב מהיר.
על כל עוגייה שהוא לקח, היא גם לקחה אחת לפה
חושבת לעצמה, בטח הבוטה יבקש גם כוס קפה.

כשנשארה רק עוגייה אחת, היא תהתה מה יעשה עכשיו.
והוא ביד רועדת חיוך מבויש על פניו,
לקח את העוגייה האחרונה וחלק אותה לשתיים,
חצי הוא הציע לה בעוד החצי השני, כבר היה לו בין השיניים.
בעצבנות גוברת ועם מחצית עוגייה בידה
חשבה לעצמה, הוא גם גנב וגם חצוף, אפילו לא אמר תודה.

כשהוכרז בקול שהגיע מועד הטיסה, חשה הקלה,
אספה את חפציה ולעבר שער היציאה התנהלה.
בלי להסתכל אחורה על גנב העוגיות וגסותו המעצבנת,
הלכה במהירות, קדימה מתבוננת.

היא עלתה למטוס וצנחה אל מושבה,
והחליטה לחזור אל הספר שאת ליבה שבה.
בעודה מפשפשת בתיק אחר הספר בידיה
הייתה שם שקית עוגיות מלאה, מול עיניה.

המומה ומופתעת היא הבינה, איך לא,
העוגיות האחרות היו שלו,
הוא חלק אותן עמה ולא אמר לה די,
ולדאבונה להתנצל כבר מאוחר מדי.

בעצב היא הבינה שהגסות הייתה שלה,
ואת העוגיות שלו בעצם היא אכלה.

 שקית של עוגיות – נקודות למחשבה  

כמה פעמים היינו משוכנעים שאנחנו יודעים משהו בוודאות מוחלטת ומאוחר יותר (ולפעמים מאוחר מדי…) גילינו שמה שהאמנו בו, מה שחשבנו שהוא ה"אמת הצרופה", בעצם היה רחוק מהאמת?

למרות שהמציאות שאנחנו חווים היא מאוד ברורה לנו, מוחשית וכמעט ניתן לגעת בה, במקרים רבים היא רק פרי האמונות והתפישות שלנו , ואין בהכרח התאמה בינה לבין המציאות החיצונית.

האם לא כדאי לעצור רגע ,לחשוב ולשאול למה? למה אנחנו פועלים על-סמך הנחות בלתי מבוססות, ומשוכנעים שהן האמת והמציאות?

אדם חווה מציאות מסוימת ,כשמסביבו יש לעיתים מציאות שונה לחלוטין.

מומלץ לבדוק האם אנחנו לא אוכלים כרגע, בטעות, את העוגיות של מישהו אחר.

חלק גדול מהסיבות לחוסר תקשורת, לאינטריגות, למלחמות כוח, למניפולציות, לאי שיתוף פעולה, מקורו בתובנה הזו (ובעיקר באי-הבנתה). בסיפור, הגברת ראתה את הגבר שהתיישב לידה. היא ראתה את עצמה כועסת מאוד בעודה רואה אותו אוכל משקית העוגיות שלה…

הכול נכון, חוץ מהמילה "שלה". אבל הרי זה כל ההבדל. ומשם הפער הלך וגדל.

היא לא "ראתה" את רגשותיו (הם לא היו קיימים עבורה). היא לא "ראתה" את הבוטות שלה ביחס אליו (היא לא הייתה קיימת עבורה). היא לא "ראתה" את הנדיבות שלו (היא בוודאי לא הייתה קיימת עבורה) וגם לא "ראתה" את החמלה שלו. היא לא "ראתה" את חוסר התקשורת ביניהם. והיא לא "ראתה" את האופן שבו היא מתעלמת ממנו.

היכולת להרגיש אנשים ,היא המפתח שלנו לפירוש המציאות. אנחנו לא מרגישים המון דברים שקורים במציאות, לכן "נוצרת" לנו מציאות וירטואלית שאנו בונים לעצמנו , שאינה תואמת למציאות האמיתית. אנחנו לא תמיד מרגישים את רגשותינו ולא תמיד מרגישים את רגשותיהם של האחרים.

היכולת שלנו להרגיש בזמן אמת ולהגיד לעצמנו מה אנו מרגישים- היא אחת המפתחות החשובים ביותר לפירוש המציאות.  

אנחנו עושים, אומרים וחושבים המון דברים, אבל הם לא בהכרח בתיאום עם זולתנו, והדרך היחידה לבדוק זאת  היא על-ידי קשר עם האחר.

הרי הגברת , שבתחילה הרגישה הפתעה ואף כעס ,יכלה לשאול, בפשטות, ללא שיפוטיות ובלי חוות דעת מוקדמת, האם האדון מודע לעובדה ששקית העוגיות היא שלה או שמא השקית היא אולי בכלל שלו. וכמובן שגם הגבר יכול היה לשאול את אותה שאלה בדיוק.

 שניהם וויתרו על התקשורת, שניהם ביטלו את מה שהם עצמם הרגישו ( לא שיתפו את הזולת ברגשותיהם) וכמובן ששניהם לא התעניינו האחד ברגשות האחר.

אז איך מתחילים להרגיש?
בעיקר מתחילים להרגיש שזה רצוננו! זה אומר רצון ל"פרוץ" את הפרשנות שלנו למציאות . חשוב להרגיש ולגלות את המקומות שבהם אנו מרגישים אך לא אומרים . 

לא רק שאנו אוכלים משקית עוגיות שאינה שלנו, אלא לעתים ממש משתלטים עליה. חשוב שיהיה אכפת לנו  "לראות" בעיניים חדשות, עיני הרגש. רגש של בני אדם מבוגרים ,שחשוב להם להרגיש את האחר, לא לבטל אותו, ולא להתבטל בפניו..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *